מאירי על חולין ל״ו

1 דם שחיטה שאמרו עליו שהוא מכשיר לא נאמר אלא על דם השותת בשעת שחיטה אבל דם הקלוח אינו מכשיר שנאמר ודם חללים ר"ל דם שנעשה בו חלל והוא רביעית האחרון שנאמר ודם חללים פרט לדם הקלוח וטעם הדבר מפני שאינו דם הנפש שעדיין חיים הם והרי הם כדם של מכה או של נגיפה או של הקזה שאינו מכשיר במה דברים אמורים בשלא גמר את השחיטה אבל אם גמר את השחיטה ועדיין דם הקלוח על האוכל הוכשר גמר את השחיטה אבל כבר נתקנח הדם מעל האוכל קודם גמר שחיטה הרי זה ספק ותולין עליו לא אוכלין ולא שורפין ודם שחיטת הטמאים אינה מכשרת וכן דם המת מאליו על ידי מלאך המות אינו מכשיר שנאמר ודם חללים והם שנהרגו על ידי אדם או חיה רעה:

2 פסולי המוקדשין ר"ל קדשים שהוממו ונפדו אע"פ שאסורין בגיזה ועבודה כמו שיתבאר במקומו דם שלהם מותר בהנאה:

3 מה שביארנו בקדשים שחבת הקדש מכשרתן לא סוף דבר באוכלין אלא אף עצים ולבונה הוכשרו לקבל טומאת אוכלין חבת הקדש מחשיבתם כאוכל:

4 אוכלין נגובין אלו שבקדש שלא הוכשרו במשקה אלא מתורת חבת הקדש כגון אלו שהזכרנו וכגון צריד של מנחות ר"ל הקמח היבש שבמנחת הסולת שלא נגע בו השמן וכל כיוצא בזו הדבר בספק אם נאמר דוקא לפסול עצמו לבד באכילה או אף לטמא אחרים למנות ממנו ראשון ושני נמצא שאם נגע צריד זה שנטמא בלא הכשר באוכל אחר שהוכשר הרי השני ספק ותולין לא אוכלין ולא שורפין וכבר כתבנוה במסכת חגיגה:

5 שאר אוכלין שאינן קדש אין מקבלין טומאה עד שיוכשרו לא בטומאת מת אע"פ שטומאתו חמורה לטמא שבעה ולא בטומאת שרץ אע"פ שטומאתו חמורה לטמא בכעדשה וכן בשאר הטמאות ואם הוכשר קדש זה במים או בשאר משקין הרי הוא טמא אף למנות בו ראשון ושני:

6 היתה לו פרת קדשים והעבירה בנהר ושחטה כדרך שהיו עושין בזבחי שלמים שהעור לבעלים כדי להשקותן סמוך לשחיטתן שיהא עורה נוח יותר להתפשט ושחטה ועדין משקה טופח עליה הרי זו מוכשרת אף למנות בה ראשון ושני:

7 הבוצר ענבים לאכילה לא הוכשרו במשקה היוצא מהן שהרי אין דבר זה לרצונו אבל הבוצר לגת הרי נוח לו במיעוכן ובהדרכתן והוכשרו אע"פ שהולך לאבוד גזרה שמא לפעמים הוא בוצר בקופות מזופפות שאין המשקה היוצא מהן הולך לאבוד ונמצא משקה זה יוצא לרצונו: